יום כיפור

יום הכיפורים הוא יום שמחה, שנתנו בו לוחות האחרונות תענית ל ב.. כשם שמתן הלוחות הללו היה בצנעא, כך גם (מתן) [זמן] שמחתם בצנעא הוא. זוהי שמחה באתכסיא, בתוך אימת הדין.
יום-הכיפורים הוא יום החתימה, שבו נחתם דינו של האדם ושל העולם למשך השנה הבאה. זה יום קדוש, שבזכות הקדושה העצומה שמאירה בו, מתכפרים חטאיו של האדם. אנו, מצידנו, מקבלים את קדושת היום על-ידי הצום, התפילה והתשובה.
כשאר מועדי ישראל, המקור בתורה ל"יום הכיפורים" מופיע בתורה בספר ויקרא, פרק כ"ג פסוקים כ"ז-ל"ב. וכך נאמר:"אך בעשור לחודש השביעי הזה יום הכפורים הוא מקרא קדש יהיה לכם ועניתם את נפשתיכם והקרבתם אשה לה'. וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה כי יום כפרים הוא לכפר עליכם לפני ה' אלקיכם. כי כל הנפש אשר לא תענה בעצם היום הזה ונכרתה מעמיה. וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה והאבדתי את הנפש ההוא מקרב עמה. כל מלאכה לא תעשו חקת עולם לדרתיכם בכל משבתיכם. שבת שבתון הוא לכם ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב מערב עד ערב תשבתו שבתכם".
יום-הכיפורים הוא היחיד שהציווי להתענות בו נאמר במפורש בתורה..
הצום לא בא רק כדי לכפר על העוונות,אלא יש לו משמעות נוספת.ביום-הכיפורים, אצל כל יהודי מתגלה נקודת היהדות הפנימית,והוא צריך להתנתק לחלוטין מעולם החומר. האכילה,השתייה והצרכים הטבעיים של הגוף, המפריעות לנו בשעה שהנפש מתגלה ופורצת החוצה. לכן אנו צמים, מתנתקים מעולם החומר, לובשים לבן ודומים למלאכים.

"רבי אומר : על כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יום הכפורים מכפר" (יומא פה:) שיטתו של רבי מצריכה עיון. הכיצד יכול אדם לזכות לכפרה ללא כל מאמץ לפתוח פתח לתשובה ולו "כחודו של מחט"? אכן, להלכה פסקינן כרבנן : "...ועצמו של יום הכפורים מכפר לשבים שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם" (רמב"ם, הלכות תשובה פ"א ה"ג).
הגילוי האלוקי המתאפשר בנקל ביום זה, הוא הוא עיצומו של היום. המניע הטבעי לרצוננו בכפרה טמון בד"כ בחשש מפני העונש הצפוי להגיע מן החטא הן בעוה"ז והן בעוה"ב.
העונש הקשה ביותר הטמון בחטא הינו בעצם הריחוק מהקדושה. כך מסביר הגרי"ד סולובייצ'יק את הביטוי "חטאתי לפניך" – "חטא פירושו – הרחקה מרבש"ע. הייתי לפניך והנה בא החטא והרחיקני, ואיבדתי את הרגשת ה'לפניך'. כל מהותה של מצות התשובה היא בגעגועים, בכיסופים, לשוב אל 'לפניך'".
הכפרה האמיתית נעוצה בקירבה המחודשת לקב"ה. עיצומו של יום המכפר, הינו גילוי הקדושה שעצם הזמן מאפשר. כל הרוצה, יכול לשוב ולהרגיש את השכינה המפעמת בעוז בקרבו.
שיאו של יוה"כ – בשעת הנעילה. "סוד החתימה שבנעילה, שפותחים השערים העליונים ומי שמכניס עצמו לתוך השערים האלו, הוא נשאר כל השנה במעמד השערים הרוממים האלו, ומי שלא זכה אליהם, כשמגיעה שעת הנעילה נסגרים השערים ומי שבחוץ , נשאר בחוץ כל השנה". (הגרי"מ חרל"פ, שם) . הגילוי האלוקי המטהר אותנו ביום זה, מחייב אותנו לשבור את האדישות שבנו. הקב"ה מטהר אותנו, אך מצפה מאיתנו לשוב אליו. "אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִין, וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם, אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר, וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם. וְאוֹמֵר, מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל ה', מַה מִּקְוֶה מְטַהֵר אֶת הַטְּמֵאִים, אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְטַהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל" (יומא פ"ח). הקב"ה מכין ומחמם לנו את מי המקוה המטהרין : "מקוה ישראל – ה'". כל שעלינו לעשות הוא לקפוץ לתוך המקוה על מנת להטהר. אל לנו להחמיץ את ההזדמנות. "אבל אם ח"ו להיפך, אם גם בעת שמתגלה לנו טובו וחסדו ית"ש רוממות אהבתו אלינו, נקשה ערפנו לבלתי שום לב לכל אלה, הלא כל שהרחמים והאהבה יותר גדולים, כל מה שהחסדים יותר נוראים, הנה בזה עצמו הדינים מתרבים, ומכל העברים צועקים עלינו האם גם בעת נעלה כזה אטומים אזנכם וסתום לבבכם ?" (הגרי"מ חרל"פ, מי מרום י').

קצת מדיני יוה"כ - ילקוט יוסף- על פי פסקי מורינו הרב עובדיה יוסף שליט"א :

סימן תרד - סדר ערב יום הכפורים:

א. מצוה להרבות באכילה ושתיה בערב יום הכפורים. וכן דרשו חז''ל (בברכות ח: ור''ה ט.), ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב. וכי בתשעה לחודש מתענים והלא בעשירי מתענים, אלא לומר שכל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי. וימעט מלימודו בכדי שירבה באכילה וכן ימעט ממלאכתו בכדי שירבה בסעודה. ולכן העושה מלאכה בערב יום הכפורים אינו רואה סימן ברכה לעולם מאותה מלאכה.
ב. עיקר מצות האכילה ושתיה היא ביום של ערב יום הכפורים, ולא בליל ערב יוהכ''פ.
ג. לכתחלה צריך לקבוע בערב יום הכפורים לפחות סעודה אחת על הפת, לקיים בזה מצות אכילה בערב יום הכפורים. [כ''כ המאירי (ביצה טו:) והראבי''ה ח''ב (סי' תקסג). שבולי הלקט סי' שז].
ד. יש לאדם למעט קצת מלימודו כדי שירבה באכילה ושתיה. [כן מוכח בברכות ח: מג''א].
ה. אין להתענות בערב יום הכפורים, בין תענית תשובה ובין תענית חלום. ואף אם רוצה להתענות עד הסעודה המפסקת, אינו נכון לעשות כן. [ילקוט יוסף מועדים עמוד עד. יביע אומר ח''א סי' לז אות ב. וכ''ה ברמ''א (סי' תרד ס''א). וכ''כ מרן הב''י (סי' תרד) ובש''ע סימן תקסח ס''ה].
ו. גם הנשים חייבות במצות אכילה ושתיה בערב יום הכפורים. [ילקו''י מועדים עמ' עד. יבי''א ח''א סי' לז. יחוה דעת ח''א סי' נח. הליכו''ע ח''ב עמו' רנד. כיון שהוציא הכתוב מצוה זו בלשון ''ועניתם''].
ז. גם חולה שאינו מתענה ביום הכפורים, מחשש סכנה לחייו, צריך לאכול בערב יום הכפורים, משום תעניתו בלילה לשעות. [ילקוט יוסף מועדים עמוד עד. יביע אומר ח''א סי' לז אות יג].
ח. משכימים בערב יום הכפורים לומר סליחות, ואומרים וידוי ונפילת אפים. ובשחרית אומרים אבינו מלכנו, אבל אין אומרים וידוי ולא נפילת אפים, כי יש בערב יום הכפורים הארת יום טוב. הילכך אין לומר בו בתפלה לא מזמור יענך ה' ביום צרה, ולא מזמור תפלה לדוד, שנאמר בו ביום צרתי אקראך. וכן המנהג פעה''ק ירושלים. [ילקו''י שם].
ט. יש נוהגים שלא לומר ''מזמור לתודה'' בערב יום הכפורים, אבל ברוב תפוצות ספרד נוהגים לאומרו. [ילקו''י מועדים עמוד עד. וכן כתבו: מור וקציעה, פר''ח (ס''ס תרד), ושלמי צבור].
י. מנהג רוב בני ספרד לומר ''אבינו מלכנו'' בשחרית ובמנחה בערב יום הכפורים. וכן המנהג בעיה''ק ירושלים ת''ו. [ילקוט יוסף מועדים עמוד עה].
יא נוהגים לומר בערב יוהכ''פ התרת נדרים אחר שחרית, או אחר הסליחות. [ילקו''י עמ' עה].

סימן-תרו לפייס את חבירו בערב יוה"כ:

א. עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכפורים מכפר עד שיפייס את חבירו. וכן החובל בחבירו, או שגזלו, או עשק את עמיתו, אין יום הכפורים מכפר לעולם, עד שישלם לחבירו מה שהוא חייב לו, או יחזיר את האונאה או את הרבית שלקח ממנו שלא כדין. וכבר אמרו חז''ל (ויקרא רבה פל''ג סי' ג): סאה מלאה עוונות גזל מקטרג בראש. ואף על פי שהחזיר לו הממון שהוא חייב לו, אינו נמחל אלא צריך לרצותו ולבקש ממנו מחילה שימחול לו. ואפי' לא הקניט את חבירו אלא בדברים בלבד, צריך לפייסו ולהפציר בו שימחול לו.
ב. וכן מי שפנה לערכאות ותבע ליטול חלק בירושת חמיו, בשביל אשתו שהיא אחות של האחים היורשים, בניגוד לדין תורתינו הקדושה, שהבת אינה יורשת עם הבן, וקיבל חלק בירושה על פי פסקי הערכאות כחוקות הגוים, והרי כל מה שנטל מהם הוא נגד חוקות התורה, וגזל גמור הוא בידו, חייב להחזיר להם כל אותו החלק שנטל, ולפייסם.
ג. כל אדם שיש לו סכסוך כספי עם חבירו, אל יורה היתר לעצמו להחזיק בדעתו, כי אין אדם רואה חובה לעצמו (שבת קיט.), אלא יסדר טענותיו באמת ובתמים לפני רב מובהק, להורות לו אם חייב להחזיר אותו ממון לחבירו או לא. ואפילו אם אין חבירו תובעו, חייב לצאת ידי שמים על ידי שאלה לתלמיד חכם מומחה בהוראה, וכמ''ש (אבות פ''א), עשה לך רב והסתלק מן הספק. ואפילו אם חבירו לא ידע מהגניבה שגנב מאתו, צריך שיחזיר לו הגניבה, וגם לפייסו. [ילקוט יוסף מועדים עמוד עח. חזון עובדיה על ימים נוראים עמוד רמ]
ד. וכן אפילו לא הקניט את חבירו אלא בדברים צריך לפייסו, שהרי עבר בזה על לאו דאונאת דברים, שגדולה אונאת דברים יותר מאונאת ממון, שזה בגופו וזה בממונו (ב''מ נח:). וכל שכן אם הכלימו והלבין את פניו ברבים, שהוא חשוב כשופך דמים. וכבר אמרו נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים. ואף על פי שהמכלים את חבירו אינו לוקה, עון גדול הוא, וכל המלבין את פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא. וצריך להזהר הרבה בדבר זה, שלא יבייש את חבירו ברבים, בין קטן בין גדול, ולא יקרא לו בשם שהוא בוש ממנו. וכל זה בדברים שבין אדם לחבירו, אבל בדברים שבין אדם למקום, אם לא חזר בו בסתר, מכלימין אותו ברבים, ומפרסמין חטאו, ומחרפין אותו בפניו, מבזין ומקללין אותו עד שיחזור למוטב, כמו שעשו כל הנביאים בישראל. ובזמן הזה יש לקרבם לתורה רק בדרכי נועם, למושכם בעבותות אהבה לתורה.
ה. אם זה שחטא כנגדו אינו מתפייס בראשונה למחול לו, יחזור וילך פעם שניה ושלישית, ובכל פעם יקח עמו ג' אנשים. ואם אינו מתפייס בג' פעמים אינו זקוק לו. אבל אם הוא רבו, אפילו אינו רבו מובהק, אלא ששמע ממנו דברי תורה, צריך ללכת אצלו אפילו אלף פעמים עד שיתפייס. [הרמב''ם פ''ד. ובש''ע ר''ס תרו. ילקו''י מועדים עמ' עט. חזו''ע ימים נוראים עמוד רמג].
ו. אסור לאדם להיות אכזרי וקשוח באופן שלא ירצה להתפייס, אלא כל אדם צריך להיות נוח לרצות, ובשעה שמבקש ממנו מי שחטא לו למחול לו, הוא מוחל בלב שלם ובנפש חפצה. ואפילו הצר לו מאד וחטא לו הרבה, לא יקום ולא יטור, וזהו דרכם של זרע ישראל ולבם הנכון, אבל הגוים ערלי לב אינם כן, אלא ''ועברתם שמרה נצח''. וכן הוא אומר על הגבעונים שלא רצו למחול ולהתפייס, ''והגבעונים לא מבני ישראל המה''. וכל המעביר על מדותיו מעבירים לו על כל פשעיו, ואם הוא לא ימחל גם לו לא ימחלו עונותיו. ויש אומרים שאם מתכוין לטובתו של המבקש, כדי שלא ישוב לכסלה עוד, או רב לתלמיד המכוין לחנכו, שפיר דמי. [ילקוט יוסף מועדים עמוד פ. חזו''ע ימים נוראים עמוד רמג]
ז. אם חברו הוציא עליו שם רע, אין צריך למחול לו, שיש ששמעו בחשד ולא שמעו בפיוס, ונשאר השם רע. (ירושלמי ב''ק פ''ח ה''ז). ומכל מקום טוב לנהוג במדת הענוה ולמחול גם על זה. אבל תלמיד חכם מן הראוי שלא ימחול במהרה, ובפרט כאשר כוונתו לחנכו. [שו''ת חיים שאל ח''ב סי' יג, ולב דוד פ''ג. חזון עובדיה על ימים נוראים עמוד רמג].
ח. יש מי שאומר שאם ביזה את חברו ועבר על איסור ואהבת לרעך כמוך, כל זמן שלא פייסו אף מה שבין אדם למקום אינו מתכפר. ויש חולקים ואומרים שעל כל פנים על מצוות שבין אדם למקום אם עשה תשובה מתכפר לו. [ילקו''י מועדים עמוד פ'. ילקו''י כיבוד אב ואם פרק א' הערה יא. חזו''ע ימים נוראים עמו' רמג].
ט. אם קרא לחברו ממזר בן ממזר, טוב לבקש סליחה גם מאביו. ואם קרא לו גנב בן גנב, או רשע בן רשע, אין צריך לפייס את אביו. [ילקוט יוסף מועדים עמוד פ].
י. מי שחטא כלפי חברו, עליו ללכת לפייסו בעצמו ולא על ידי שליח, או על ידי מכתב, ומכל מקום הכל לפי הענין, שאם הדבר ידוע שהנעלב נוח לרצות, עדיף שילך אליו בכבודו ובעצמו לפייסו, ורק אם הוא קשה לרצות, וחושב שיותר יהיה נוח לו להתפייס אם ישלח אליו איש מכובד מידידיו שירצהו תחלה, יעשה כן, ולאחר מכן יבוא אחריו וימלא את דבריו בבקשת מחילה כדת, ונסלח לו. [ילקו''י מועדים עמוד פא. יחוה דעת ח''ה סי' מד].
יא. חובה קדושה על כל אדם לבקש מחילה בערב יום הכפורים מאביו ומאמו, על כל מה שחטא ופגע בכבודם, שיש אומרים שמצות כיבוד אב ואם היא מצוה שבין אדם לחבירו, ולכן צריך לבקש מחילה מהוריו. [ילקו''י מועדים עמ' פא]. ומי שאינו עושה כן נקרא חוטא, ומזלזל בכבוד אביו ואמו. ומכל מקום אם הבן לא עשה כן, ימחלו לו בלבם, ויאמרו בפירוש שמחלו לו על כל מה שחטא כנגדם. וכן הבעל והאשה ימחלו זה לזה על כל אשר חטאו אחד כלפי השני במשך כל השנה, ודיברו בכעסם דברים אשר לא כן. וכן כל תלמיד שיש לו רב בעירו יבקש ממנו מחילה קודם יום הכפורים, שמא חטא לו מבלי דעת.
יב. מה טוב ומה נעים שכל אדם יאמר שהוא מוחל וסולח לכל מי שחטא כנגדו בין בגופו בין בממונו. וכן על הנשים לבקש סליחה אשה מאת רעותה, בערב יום הכפורים, אם פגעה בה באונאת דברים, וכדומה, במשך ימות השנה. ומה נעים המנהג שנהגו בקצת קהלות שהחזן מכריז בליל יום הכפורים בבית הכנסת קודם כל נדרי: ''רבותי, תמחלו זה לזה'' והקהל עונים ''מחלנו''. [ילקו''י מועדים עמוד פ. חזון עובדיה ימים נוראים עמוד רמג, ורמד].
יג. המבקש מחילה מחבירו ולא רצה למחול לו, יודיע בפני עשרה שביקש מחילה מחבירו. והוא הדין בפני עשר נשים. [יביע אומר חלק י' בהערות לרב פעלים חלק ב' סימן סב. ושם בסימן לז, מי שלא הגיע לעשרים שנה, אם נענש בדיני שמים על עבירה שעשה].
יד. מי שבא להציל את חבירו מעלפונו וגרם לו מיתה באונס, וכן רופא שיצאה תקלה מתחת ידו וגרם למות החולה על ידי אונס, מן הדין פטורים הם, ואינם צריכים לתשובה וכפרה, אבל מהיות טוב יתנו ממון לצדקה לעילוי נשמתו של הנפטר, ויאמרו תהלים לעילוי נשמתו, וסר עונם וחטאתם תכופר. וכן אשה שגרמה למיתת הילד שלה בעת שינתה, יש להקל עליה, ולא להחמיר עליה בתעניות וסיגופים. [יביע אומר חלק י' בהערות לרב פעלים חלק ג' אורח חיים סי' לו].
טו. אם האיש אשר חטא לו אינו בעיר, יקבל על עצמו לפייסו כשיפגוש אותו.
טז. אם דיבר לשון הרע על חבירו, ואין חבירו יודע כלל מזה, כשיבוא לבקש מחילה מחבירו, אין צורך להודיע לחבירו שסיפר עליו לשון הרע, כיון שאדרבה כשיספר לו כן, יחרה אפו ויגדל צערו, אלא יבקש ממנו מחילה סתם. [כן כתב בספר שלמי מועד עמוד נו בשם הגאון ר' ישראל סלנטר. ודלא כהחפץ חיים כלל ד סעיף יב, שכתב, שצריך לגלות לחבירו מה שדיבר עליו].
יז. אם פגע בכבודו של חבירו, וחבירו אינו יודע שהוא שפגע בכבודו, ואם יספר לו דברים כהוייתם, יקפיד ויחרה אפו עליו, רשאי שלא לספר לו כלל, אלא יבקש ממנו סתם מחילה בלבד. ועל כיו''ב נאמר, אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. (וע' ביומא פו: ודו''ק). ואם הוציא עליו שם רע, רשאי שלא למחול לו, כי הוצאת שם רע הוא דבר חמור ביותר. וממדת ענוה למחול גם בזה. [שלמי מועד עמוד נו, בשם הגרש''ז אויערבאך].
יח. אם מת האיש אשר חטא לו, מביא עשרה בני אדם, ואומר על קברו: ''חטאתי לאלהי ישראל ולפלוני זה הקבור כאן''. ולכתחלה יעשה כן בפני עשרה אנשים, ובדיעבד אפילו עשה כן בפני עשר נשים, אין להטריחו יותר. [שו''ת רב פעלים ח''ב ס''ס סב]. ואם הוא קבור בעיר אחרת, די שיבקש מחילה מהנפטר בפני עשרה. ואם יש לו מי מידידיו שמתגורר במקום מנוחתו של הנפטר, יעשהו שליח שיבקש בשמו מחילה מן הנפטר בפני עשרה שיהיו על קברו. [אחרונים. וע' יפה ללב ח''ז סי' תרו סק''ב. ילקו''י מועדים עמו' פב. חזו''ע ימים נוראים עמוד רמד]
יט. מי שחטא בעריות וחזר בתשובה, אינו חייב לקבל עליו תעניות וסגופים. וכל שכן אם הדבר יפריע לו להתמיד בתורה ובקביעת עתים לתורה, שאין לך כפרה יותר מעסק התורה, ואף מי שחטא בעון הוצאת ש''ז לבטלה, יש לו כפרה על ידי עסק התורה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד פב. יביע אומר ח''א חלק יורה דעה סי' יד אות יד. וח''ב חלק אורח חיים סימן כח אות יב].
כ. בעל תשובה שקודם שחזר בתשובה נכשל עם אשת איש ברצונה ואסר אותה על בעלה, וכשנודע הדבר לבעלה, אף היא הודתה לפניו על מעשיה, והאמין לה וגירשה מביתו, דבר זה נחשב מכלל עבירות שבין אדם לחבירו, וחייב לפייס את בעלה, שהרי אפילו בגזל ממון חייב לפייסו, כל שכן בזה. [כן כתב בשו''ת נודע ביהודה קמא (חאו''ח סי' לה). וכן מוכח להדיא בזוהר פרשת משפטים (דף קו סע''ב). וראה בחזון עובדיה על ימים נוראים עמוד רמב].
כא. המכשיר טריפה בשגגת הוראה, היא עבירה שבין אדם למקום, אבל המטריף כשרה בשגגה, היא עבירה שבין אדם לחבירו, שהפסידו ממון, ואין יוהכ''פ מכפר עד שירצה את חבירו ויפייסו. ומכיון שאמרו חז''ל שגגת תלמוד עולה זדון, וכשם שאסור להתיר את האסור, כך אסור לאסור את המותר. [עיין בחזון עובדיה פסח, עמוד קי והלאה]. ודאי שעליו לרצות את חבירו, ולפייסו בממון, כדי שיסלח לו. שהוא בכלל עבירות שבין אדם לחבירו. ואין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו. [חזון עובדיה ימים נוראים עמוד רמג].

סימן תרח - סדר סעודה המפסקת:

א. בסעודה המפסקת יש נוהגים לטבל פרוסת המוציא בדבש או בסוכר. ומכל מקום נכון להביא גם מלח על השלחן. [ילקו''י מועדים עמ' פד. חזו''ע ימים נוראים עמו' רנב]
ב. צריך לסיים אכילתו ושתייתו מבעוד יום, כי מצוה מן התורה להוסיף מחול על הקודש, וכמו שדרשו חז''ל (יומא פא:) ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב, יכול משתחשך, תלמוד לומר בתשעה לחודש, הא כיצד מתחיל ומתענה מבעוד יום, מכאן שמוסיפים מחול על הקודש. [ש''ע סי' תרח ס''א] ומצות התוספת נוהגת בכל חמשת הענויים (אכילה, שתיה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל, ותשמיש המטה). וכן צריך לפרוש ממלאכה ומאיסורי שבות מבעוד יום, מלפני שקיעת החמה, מעט או הרבה. וזמן התוספת הוא מעט קודם שקיעת החמה. ודי אפילו בכל שהוא מן התורה כל זמן שלא שקעה החמה. [ש''ע שם, דקודם ביה''ש צריך להוסיף מעט או הרבה. וע' בילקו''י מועדים עמוד פד. חזו''ע ימים נוראים עמ' רנב]
ג. אם הפסיק אכילתו בעוד היום גדול, יכול לחזור ולאכול כל זמן שלא קיבל עליו בפירוש התענית. [ילקו''י מועדים עמוד פה. חזו''ע ימים נוראים עמוד רנה]
ד. יש נוהגים לאכול דגים בערב יום הכפורים בשחרית דוקא, לכבוד היום. [בראשית רבה יא ד].
ה. בערב יום הכפורים אין לאכול אלא מאכלים קלים הנוחים להתעכל, כדי שלא יהא שבע ביותר, ומתגאה כשמתפלל. ואין אוכלים בערב יום הכפורים דברים המחממים את הגוף, כגון ביצים וחלב חם. וכן אין לאכול שום צלוי ומבושל. ואין לאכול בשר שמן, וכדומה, פן יבוא ח''ו לידי קרי בליל יום הכפורים. ויש אומרים שהוא הדין לתמרים שמחממים את הגוף. וכן מאכלים המתבלים בכרכום ושאר מיני תבלין. ובסעודת שחרית אפשר לשתות חלב חם וכדומה, וכל שכן כשהוא מזוג בקפה או תה. [ילקו''י מועדים עמ' פו. חזו''ע ימים נוראים עמ' רלט. וכ''כ הארחות חיים, והכל בו בשם מהר''ם מרוטנבורג. ש''ע (ס''ס תרח). רמ''א].
ו. המצטער הרבה בתענית של יום הכפורים, רשאי ליטול כדור הנקרא קלי-צום, כדי שלא ירגיש כל כך בצער הנגרם מן התענית. [שו''ת יביע אומר חלק ט' חאו''ח סי' נד].
ז. ומיהו הרוצה להכניס ביוהכ''פ פתילה רפואית לגופו כדי להקל מעליו צער התענית, בודאי שאינו נכון לעשות כן. [והגרש''ז קרא עליו ''נבל ברשות התורה''. שלמי מועד עמוד תצד], ורק אם חושש שאם לא יכניס הפתילה הרפואית לגופו לא יוכל להשלים התענית, או שהוא מצטער מאד מן התענית, עד שהוא כמעט קרוב להתעלף, מותר להכניס לגופו (בפי הטבעת) פתילה רפואית או קפסול של ויטמין, כיון שאין זו אכילה דרך פיו. [וכמ''ש בשו''ת מהרש''ם ח''א (סי' קכג). וכ''כ באגרות משה (או''ח ד' סי' קכא), ובחלקת יעקב ח''ב (סי' פג). וע''ע במנחת שלמה א' סימן יז].

וכבר הבטיחנו האריז"ל שכל המוריד דמעות בתפילות הימים הנוראים מובטח לו שיחתם לטובה. יהי רצון שנזכה לספוג ביום קדוש זה את שפע טהרת השכינה הבוקעת מעיצומו של היום, ובזאת נחתם אנו וכל בית ישראל לחיים טובים ולשלום. אכי"ר.